אפיק השקעה אלטרנטיבי שתפס תאוצה בשנים האחרונות בארץ ובעולם הוא אפיק ההלוואות החברתיות.

מדובר על פלטפורמות אינטרנטיות המחברות בין לווים ומלווים, תוך הבטחה לפיזור רחב של לווים, לתהליך חיתום איכותי שמטרתו לברר את רמת הסיכון של המלווה, לנזילות מיידית, וכמובן לריבית אטרקטיבית במיוחד למלווים, לעומת הריבית אותה ניתן לקבל בפקדונות בנקאיים או בשוק ההון.

בפלטפרמות הנ"ל שני סוגי מלווים עיקריים:

  1. אנשים פרטיים – לווים סכומים קטנים בד"כ של אלפי שקלים בודדים.
  2. חברות נדל"ן המלוות לצורך השלמת הון לפרוייקטים שהן יוזמות ובונות.

נשאלת השאלה מדוע אנשים פרטיים הזקוקים להלוואות קטנות יחסית שלא עולות בד"כ על 20,000 ₪ לא פונים לבנק לקבלת האשראי. התשובה היא מדובר בלקוחות שהבנק תופס אותם כמסוכנים ואינו מוכן להלוות להם, אפילו לא סכומים זעומים. אותה השאלה נשאלת גם לגבי חברות הנדל"ן הלווות, וגם כאן התשובה זהה.

המסקנה מכך היא שהלוואות חברתיות הן אפיק מסוכן הרבה יותר ממה שנדמה. בתקופה של משבר כלכלי סביר שכמות הלווים שייפגרו בתשלומיהם תגדל באופן משמעותי, והיכולת של מלווים לפדות את כספם באופן מיידי  תהיה נתונה בספק, וזאת למרות ההתחייבות לנזילות גבוהה ומיידית.

אין לפסול השקעה באפיק זה לצורך גיוון תיק ההשקעות, אך כנראה שלא בישראל, בה השוק קטן מידי ולא מאפשר פיזור נאות. השקעה כאלה נמדדות בתקופות קשות וכלל לא בטוח שיעמדו במבחן, ולכן לא בטוח שהריבית הגבוהה המוצעת למלווים מהווה פיצוי נאות לסיכון הקיים במוצר זה.