המושג "רמת סיכון" הוא מושג ערטילאי ומבלבל, ובחירת רמת סיכון מתאימה לצורך השקעה היא משימה לא פשוטה.
נהוג למדוד את רמת הסיכון בהשקעות פיננסיות כאחוז החשיפה למניות, כאשר חשיפה של עד 30% למניות רמת הסיכוי נחשבת נמוכה יחסית (סולידית), ומעבר ל- 30% לא סולידית. אבל שימוש רק בפרמטר זה מטעה ועשו לגרום לנזקים פיננסיים בתקופות משבר ולתיאום ציפיות לא תקין בין היועץ הפיננסי לבין המשקיע.
חשוב להבין שהשקעה באגרות חוב (שאמורות להיות השקעה סולידית), אינה נטולת סיכון וצריך לשקלל גם אותה במסגרת הסיכון הכולל של תיק ההשקעות. יש אגרות חוב בדירוגים שונים, סיכוני אינפלציה, סיכוני שער חליפין, סיכונים עסקיים באג"ח קונצרני ועוד.
מהם הפרמטרים לבחירת רמת סיכון:
- טווח ההשקעה – ככל שהוא ארוך יותר ניתן להגדיל את הסיכון בתיק ההשקעות.
- יכולת התמדה – משקיעים רבים נוטים להישבר בתקופות משבר ולמכור את נכסי הסיכון במחירים נמוכים.
- נקודת השינה – מושג הקשור לסעיף הקודם ומשמעותו היא מה רמת הסיכון בתיק ההשקעות בה המשקיע "ישן טוב בלילה" ללא קשר לתנודות חריפות.
- שלום בית – לעיתים קרובות יש חוסר התאמה בין בני זוג ברצון לסיכון, דבר הגורם לחיכוכים. רמת הסיכון צריכה להיות כזו שתתאים לשני בני הזוג.
- הבנה כי סיכון הוא לא רק מושג תיאורטי, אלא דבר המתממש מידי פעם.
